ביהמ"ש קיבל בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעים ימים של נאשם בעבירות אינוס ומעשי סדום

           לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

           נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירה של אינוס לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירה של מעשי סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות של 345(ב)(3) לחוק העונשין. על פי האמור בכתב האישום, בלילה שבין ה- 27.2.2007 לבין ה- 28.2.2007, עת נהג המשיב ברכבו, הבחין ב-ו' (להלן: המתלוננת), שעמדה באחת מתחנות האוטובוס. המשיב הציע לה להסיעה אל יעדה. המתלוננת עלתה לרכבו. בשלב מסוים של הנסיעה, סטה המשיב מן הכביש לדרך עפר צדדית. לפי הנטען בכתב האישום, החל המשיב להכות את המתלוננת באגרופיו. הוא אחז בשערה, הצמיד לעינה חפץ כלשהו, איים עליה לבל תזוז, ואז דרש ממנה לבצע בו מין אוראלי. המתלוננת עשתה כן. לאחר מכן, קרע המשיב את אחד מכפתורי המכנסיים של המתלוננת, והחדיר את אצבעו לאיבר מינה מספר פעמים, תוך שהמתלוננת צועקת מכאב ומתחננת שיחדל. לאחר מכן, החדיר המשיב את אצבעו לפי הטבעת של המתלוננת. אחר כך שב וכפה עליה לבצע בו מין אוראלי. לבסוף, הורה למתלוננת לצאת מרכבו, ועזב את המקום. לפי הנטען, כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלוננת כאבים, חבלות ופציעות בכל חלקי גופה.

           עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכי נשקפת ממנו סכנה לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט. לטענת המבקשת, נוכח מסוכנותו הגבוהה, לא ניתן לשחררו בחלופת מעצר.

           בהחלטתו מיום 1.4.2007 נעתר בית המשפט קמא (השופט א' אמינוף) לבקשה. בהחלטתו התייחס בית המשפט בפירוט רב לראיות לכאורה, ומצא כי יש בתיק המשטרה ראיות לכאורה המספיקות בשלב זה כדי לבסס את האישומים המיוחסים למשיב. כן קבע, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות רבה כלפי הציבור בכלל וכלפי המתלוננת בפרט. מסוכנות זו נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים למשיב ומעברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית ובריחה ממעצר. לפיכך, נקבע, כי מסוכנותו אינה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר.

           בדיון בפניי טענה באת-כוח המבקשת, כי יש להאריך את מעצרו של המשיב עד להכרעה סופית בעניינו משני טעמים. ראשית, טענה, כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור בכלל ולשלומה של המתלוננת בפרט. שנית, הוסיפה, כי עברו הפלילי של המשיב, והעונש החמור הצפוי לו אם יורשע, מקימים חשש מובנה להימלטות מן הדין. מנגד, טען בא-כוח המשיב, כי חל כרסום משמעותי בראיות לכאורה שעמדו ביסוד ההחלטה על מעצרו של המשיב. הכרסום נגרם, לטענתו, עקב שינויים בגרסת המתלוננת. לגרסת המשיב, התקיימה היכרות מוקדמת בינו לבין המתלוננת, שמהותה קיום יחסי מין בהסכמתה של המתלוננת תמורת תשלום של המשיב. המשיב גרס בחקירתו, כי על רקע היכרותם המוקדמת התפתחה שיחה בינו לבין המתלוננת בזמן הנסיעה, וכי במהלך שיחה זו ביקשה ממנו המתלוננת לפנות לדרך צדדית, כדי שיעשנו סמים יחד. לטענת המשיב, עברה המתלוננת יחד עמו אל המושב האחורי של הרכב כדי לעשן סמים, ואז קיימה עמו המתלוננת יחסי מין בהסכמה, על רקע היכרותם הנטענת. בחקירתה במשטרה, הכחישה בפני חוקריה כי התיישבה במושב האחורי של הרכב. לעומת זאת, לטענת המשיב, בעדותה בבית המשפט הודתה המתלוננת כי עברה מרצונה להתיישב במושב האחורי. לשיטת המשיב, יש בכך כדי להצביע על היכרותה המוקדמת של המתלוננת עם המשיב ועל כך שפעלה מרצון. עוד הוסיף, כי יש בכך כדי לפגום במהימנותה של המתלוננת. לטענתו, המעבר מרצון אל המושב האחורי מביא לכרסום משמעותי של הראיות בתיק, אשר שולל את ההצדקה להארכת המעצר, ומחייב את השבת התיק לבית המשפט קמא לבחינה של חלופת מעצר. אשר לעילת המעצר, ציין בא-כוח המשיב, כי המשיב עבר תהליך שיקומי וכי למעלה מעשור לא נרשמו עבירות לחובתו.

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. כבר קבענו לא אחת, כי בבחינת בקשות להארכת מעצר, בודק בית המשפט את מכלול הנסיבות הקשורות בהתנהלות המשפט והתמשכות ההליכים, ועליו לבחון מחדש את האיזון בין ההגנה על חירותו של הנאשם לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו. בראשם של טעמים אלה עומדת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, השאיפה למנוע את שיבוש ההליכים והחשש מהימלטות. נסיבות העניין שלפניי מטות את הכף להארכת מעצרו של המשיב. המעשים המיוחסים למשיב הנם מעשים חמורים ואכזריים ביותר. הם מלמדים על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור ולשלומה של המתלוננת בפרט. זאת ועוד; עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית ובריחה ממעצר, מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין. גם הרשעותיו הקודמות בעבירות שונות, לרבות עבירות מין, עבירות רכוש חמורות, עבירות סמים, הסגת גבול פלילית ושוטטות למטרה אסורה, מלמדות כי המשיב אינו מכבד את החוק. נוכח כל האמור, קם החשש כי המשיב יימלט מן הדין. באשר לראיות לכאורה נגד המשיב, הרי וודאי שלא חל בהן הכרסום הדרמטי הנטען. ככל שחלו שינויים בגרסתה של המתלוננת, הרי שהם התייחסו לפרטים הנוגעים לאירועים עובר למעשה האונס הנטען. תשתית הראיות המבססת לכאורה את האישומים בדבר האונס ומעשה הסדום, ובכללן דוחות הבדיקות הרפואיות שנערכו למתלוננת וגיליון חדר המיון, בעינה עומדת. על יסוד ראיות לכאורה אלה, ונוכח עילות המעצר, סבורה אני כי יש להאריך את מעצרו של המשיב, וכי אין אפשרות להשיג את תכליות המעצר באמצעות חלופת מעצר. זאת ועוד, לפי קצב התקדמות משפטו של המשיב, נראה כי במהלך תקופת המעצר המבוקשת עתידה להסתיים שמיעת הראיות בתיק. התיק קבוע לגמר שמיעתן של ראיות התביעה בעוד כחודש, ולסיום פרשת ההגנה ימים ספורים לאחר מכן.

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 12.12.2007 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 513/07 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

           ניתנה, היום ג' בטבת, התשס"ח (12.12.2007).

                                                                                                ה נ ש י א ה

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il